הרי יודעים שבירושלים אין ים, אז בואו לשיר לה ואחר כך בשירה... לים!!!

ביום שלישי 27.5.14 הוא ערב יום ירושלים נספר בשבחה ובעלילותיה בהיכל התרבות של יבנה. בשישי 30.5.14, נפליג בטיולון מזמר וקבלת שבת מול שקיעה בחוף המשגע של אכזיב ואחר כך נשיר על "הרוח והחושך והמים" ועל "רותי", ועל "שושנה" וגם נגלה לכם מי היו... (אם בכלל). לערב ירושלים הרשמו כאן: http://www.htyavne.co.il/tickets.asp?showURL=762 לאכזיב, פשוט תגיעו לגן לאומי אכזיב.

מי זה "מואיז הקטן"? איפה היה קולונוע רקס? ומה זה "סוס ארוך"?

שמח להזמינכם לערב יום ירושלים, שם תקבלו את התשובות, עם מספר הסיפורים יוסי אלפי ואנכי, ואתנו הזמרת אסתי כץ (מוכרת מלהקת הנח"ל, הצגות תיאטרון, טלויזיה ומהופעותיה הרבות עם יורם טהרלב) והקלידן בועז ליובין שהשתחרר לאחרונה מלהקת חיל החינוך והנוער. אני וסימון ומואיז הקטן, "אני עומד על החומה...", אור וירושלים, שבחי ירושלים, בלליקה, ועוד ועוד ועוד... כל זה בהיכל התרבות ביבנה, ביום ג' 27.5.14 ב- 20:30 אפשר להרשם כאן: http://www.htyavne.co.il/tickets.asp?showURL=762 או בטלפון: 08-9320000 להתראות

שיבולת בשדה... הציור שנקצר

לקראת חג הקציר נקצר הציור הענק (10 מגרשי כדורגל!!!) שהשתרע במשך כמה חודשים בשדות עין חרוד, פרי יצירתו של פטר וינר. תחילה היה הרעיון (מימין), לקחת את פניו של אל"מ אמנון רשף, מפקד חטיבה 14, שהיה מחלוצי צליחת התעלה ביום כיפור. אחר היתה התכנית (לכו שמאלה עם הציורים), ואז זרעו, ואז נבטה החיטה ונגלה הציור ואפילו אני הצטלמתי עם שני הגיבורים, הצייר והמצויר. אחר התייבש השדה ואתמול התנפל עליו קומביין ענק וקצר. ניתן לראות שאפילו הקציר היה בסטייל אמנותי. לפי הקוים. כל הצילומים הם של דדה עינב (!!!) המנציח את כל יצירותיו של פטר. למטיילים - עלו על הגלבוע לכתף שאול, יש לכם עוד כמה ימים, אולי אפילו כמה שבועות, לראות את סימני יצירת הפאר. הניסיון מראה שעוד ניתן לראותה למרות הקציר (שימון, שצויר כשמלאו לו 90, שרד יפה מאד. כמו תמיד). שיבולת בשדה, כורעה ברוח... ים השיבולים שמסביב... חד חד מחרב חרמשי לא יעצור (נו מילא, איפה תמצאו היום חרמש...)

התחפושת שהצליחה...

(סליחה על ההטרדה, אבל הנה ההודעה יחד עם התמונה) בפורים 1979, באה אלי אם נרגשת וסיפרה שבנה בן ה-10 רוצה להתחפש לטייס והיא מבקשת את סרבל הטיסה שלי. השבוע התבשרנו שהתחפושת הצליחה והילד הזה מקבל דרגת תא"ל ואת הפיקוד על הבסיס שבו נמצאת הטייסת שבה שירתתי אני... בהצלחה ל(בקרוב) תא"ל שפרוני, בנמשק יפתח.

איך, איך, איך, כעס עלי חיים חפר... זה בגלל שגיליתי לו משהו שעליו כתב בעצמו ואפילו לא זכר. הסיפור כולו נמצא במכתב המצורף. http://messages.responder.co.il/717810/?fields[subscribers_email]=go436%40gavisho.com

מ"ע 53 - כשחיים חפר התנפל (והתנצל...) http://messages.responder.co.il/717810/?fields[subscribers_email]=go436%40gavisho.com

ואז אמר חיים: "זה הכינור של אבא!!!"

בשבת חגגתי יום הולדת 70 לחיים רוזנט. לאחר טיול מזמר התכנסנו לברך, לשיר ו...לאכול. בעת הארוחה, נכנס לרחבה ליאוניד, והחל לנגן בכינור. כולם יודעים שחיים אוהב נעימות יהודיות ובעיקר כינור והניחו שזו הסיבה להזמנתו של ליאוניד. אלא שאז ביקש חיים את רשות הדיבור וסיפר על אביו, שהיה כנר והופיע בצרפת ובפולין, לפני מלחמת העולם ובמהלכה, עד שנרצח, חודש לפני שנולד חיים. עוד לא יבשו העיניים מהסיפור, וחיים הכריז: "...וזה הכינור של אבא!!!". הכינור שרד ולמרות שחלקים ממנו נעלמו ואחרים נסדקו ונשברו, שמרה עליו המשפחה והעלתה אותו איתה ארצה. לקראת יום הולדתו ה- 70 מסר חיים את הכינור לשיפוץ וביקש מליאוניד שינגן בו בפנינו. כשסיים לנגן הציץ ליאוניד בין חרכי העץ אל המדבקה שבתוך הכלי והכריז נרגש: "1861 !!!". חיים אכן בן 70, הכינור כבר בן 153... ונאמר לחיים מזל טוב! ריגשת אותנו מאד!

...ואז הצלם אמר, זה הצייר וזה המצויר...

מעוללות הטיולים המזמרים בחג. למרגלות הגלבוע, בשדות החיטה של עין חרוד, מצייר כל שנה פטר וינר ציור סביבתי בגודל עשרה מגרשי כדורגל. את הנושאים הוא בוחר בקפידה (90 לשמעון פרס, 80 לשומר הצעיר, 50 לביטלס ועוד), השנה בחר ב- 40 שנה למלחמת יום כיפור. הוא למד וקרא ובחר בחטיבה 14 שצלחה את התעלה ומפקדה (אז אל"מ) אמנון רשף. בציור רואים את פניו של רשף עם קסדת השריונר כשעליה מספרי יחידות המשנה שהיו תחת פיקודו ואפילו שרטוט מפת הקרב. ערב החג שרתי עם קבוצת מטיילים על ראשו של הגלבוע, וכמובן הראיתי להם את הציור. בצד ישבו שלושה אנשים והסתכלו עלינו בחיוך. אחד מהם פרץ לעברי: "עפר גביש, אתה יודע מה רואים כאן?" היה זה הצלם דדה ענב שמתעד את היצירות הסביבתיות מראשית יצירתן. עניתי לו בגאווה ידענית, והוא, לא נותר לו אלא לחייך: "זה פטר וינר. הצייר. וזה אמנון רשף. המצויר". הם ביקרו במקום לתיעוד אחרון רגע לפני שקוצרים את התבואה ונעלמת היצירה, ואנחנו הגענו בדיוק ברגע המרגש. דדה צילם אותנו ביחד כשבינינו רחוק למטה היצירה בשדה. כמו כן נראה צילום מוגדל של הציור ושרטוט תכנית העבודה של פטר. (כל הצילומים של דדה ענב כמובן).