לפעמים זה קורה. אתה בטיול, ופתאום, בתיאום שאף במאי לא מסוגל לשכמותו, אתה פוגש את הדמות הכי אותנטית, הכי מקומית והכי שורשית. ומתמזל מזלך ובלי שדיברתם, היא משתפת פעולה ובאחת ממנפת את הטיול לגבהים חדשים, בדרך שאלף מילות הדרכה לא ישוו לה.
פעם זה קרה לי עם חתן פרס ישראל, עזריה אלון שלפתע נכנס לנו לפריים ממש "על ראשו של הגלבוע", פעם אחרת נקרה בדרכי אמנון ברנזון ובלי כיוון מיקרופונים ובחירת סולם, ניתר לאוטובוס המזמר והרביץ הופעה פרטית של "העגורים", והפעם היתה זו יהודית אברמסון, ממשפחת אברמסון האגדית, אנשי השומר והעליה השלישית.
פסענו לנו בנחת בהליכה מזומרת לאורך רחובה המרכזי של המושבה כנרת, זה עתה שרנו על "א-ה-רמון רב תפא-ה-רת" כשפנינו אל "חורשת האקליפטוס הגשר הסירה", כשלפתע הבחנתי ביהודית משקה את גינתה. ברכתי אותה לשלום ואז זה קרה. היא זנחה את הצינור, והתקרבה אלינו, הרגשתי כאילו טרומפלדור נטש מחרשתו לטובת הטיול שלנו. ולהפתעתנו זכינו בנאום של כמעט 10 דקות רצופות ("אתה עכשיו תשב בשקט!") עם האני מאמין של אישה בת 87, שראתה כבר הכל. תחילה החמיאה לנו "אתם בדיוק כמו הגיבורים של העליה השניה והשלישית. גיבורים של יום יום, אל תתנו לו להלל אותנו ולספר על כל הגבורות שלנו", ואחרי שרכשה את האזנת הקבוצה, נתנה לנו בראש. על העברית של הנוער, על ההתמכרות למרקע, והכי חשוב: "אל תרשו להם למכור לכם ב- 99.99! עובדים עליכם!".
יהודית סיימה דבריה בז'סטה תיאטרלית, היתה שתיקה, אחר כך מחיאות כפיים, ובעוד אני בולע רוק מהלם המעמד, ומחפש את המילים שיסייעו לי לחזור למסלול הארצי שלנו, לוחשת באזני אחת המטיילות: "כל הכבוד. איך הצלחת לתאם את הכניסה הזאת?"...
|