התחפושת שהצליחה...

(סליחה על ההטרדה, אבל הנה ההודעה יחד עם התמונה) בפורים 1979, באה אלי אם נרגשת וסיפרה שבנה בן ה-10 רוצה להתחפש לטייס והיא מבקשת את סרבל הטיסה שלי. השבוע התבשרנו שהתחפושת הצליחה והילד הזה מקבל דרגת תא"ל ואת הפיקוד על הבסיס שבו נמצאת הטייסת שבה שירתתי אני... בהצלחה ל(בקרוב) תא"ל שפרוני, בנמשק יפתח.

איך, איך, איך, כעס עלי חיים חפר... זה בגלל שגיליתי לו משהו שעליו כתב בעצמו ואפילו לא זכר. הסיפור כולו נמצא במכתב המצורף. http://messages.responder.co.il/717810/?fields[subscribers_email]=go436%40gavisho.com

מ"ע 53 - כשחיים חפר התנפל (והתנצל...) http://messages.responder.co.il/717810/?fields[subscribers_email]=go436%40gavisho.com

ואז אמר חיים: "זה הכינור של אבא!!!"

בשבת חגגתי יום הולדת 70 לחיים רוזנט. לאחר טיול מזמר התכנסנו לברך, לשיר ו...לאכול. בעת הארוחה, נכנס לרחבה ליאוניד, והחל לנגן בכינור. כולם יודעים שחיים אוהב נעימות יהודיות ובעיקר כינור והניחו שזו הסיבה להזמנתו של ליאוניד. אלא שאז ביקש חיים את רשות הדיבור וסיפר על אביו, שהיה כנר והופיע בצרפת ובפולין, לפני מלחמת העולם ובמהלכה, עד שנרצח, חודש לפני שנולד חיים. עוד לא יבשו העיניים מהסיפור, וחיים הכריז: "...וזה הכינור של אבא!!!". הכינור שרד ולמרות שחלקים ממנו נעלמו ואחרים נסדקו ונשברו, שמרה עליו המשפחה והעלתה אותו איתה ארצה. לקראת יום הולדתו ה- 70 מסר חיים את הכינור לשיפוץ וביקש מליאוניד שינגן בו בפנינו. כשסיים לנגן הציץ ליאוניד בין חרכי העץ אל המדבקה שבתוך הכלי והכריז נרגש: "1861 !!!". חיים אכן בן 70, הכינור כבר בן 153... ונאמר לחיים מזל טוב! ריגשת אותנו מאד!

...ואז הצלם אמר, זה הצייר וזה המצויר...

מעוללות הטיולים המזמרים בחג. למרגלות הגלבוע, בשדות החיטה של עין חרוד, מצייר כל שנה פטר וינר ציור סביבתי בגודל עשרה מגרשי כדורגל. את הנושאים הוא בוחר בקפידה (90 לשמעון פרס, 80 לשומר הצעיר, 50 לביטלס ועוד), השנה בחר ב- 40 שנה למלחמת יום כיפור. הוא למד וקרא ובחר בחטיבה 14 שצלחה את התעלה ומפקדה (אז אל"מ) אמנון רשף. בציור רואים את פניו של רשף עם קסדת השריונר כשעליה מספרי יחידות המשנה שהיו תחת פיקודו ואפילו שרטוט מפת הקרב. ערב החג שרתי עם קבוצת מטיילים על ראשו של הגלבוע, וכמובן הראיתי להם את הציור. בצד ישבו שלושה אנשים והסתכלו עלינו בחיוך. אחד מהם פרץ לעברי: "עפר גביש, אתה יודע מה רואים כאן?" היה זה הצלם דדה ענב שמתעד את היצירות הסביבתיות מראשית יצירתן. עניתי לו בגאווה ידענית, והוא, לא נותר לו אלא לחייך: "זה פטר וינר. הצייר. וזה אמנון רשף. המצויר". הם ביקרו במקום לתיעוד אחרון רגע לפני שקוצרים את התבואה ונעלמת היצירה, ואנחנו הגענו בדיוק ברגע המרגש. דדה צילם אותנו ביחד כשבינינו רחוק למטה היצירה בשדה. כמו כן נראה צילום מוגדל של הציור ושרטוט תכנית העבודה של פטר. (כל הצילומים של דדה ענב כמובן).

לרוץ לערוץ החרוץ

ערוץ 10 פוצח בסדרת תכניות בערבי חג. המנחה היא אלונה פרידמן ומתארחת בה שורה של אנשי תוכן וטעם (כן, גם אוכל יהיה!). כל תכנית תסתיים בכמה סיפורי שיר שאספר ואפילו אשיר. בשבוע שעבר צילמנו ביום עמוס למדי את כל התכניות עד ראש השנה. מוזמנים לצפות כבר בערב פסח בתכנית הראשונה. חג שמח.

שרים במרתף המטוסים עם אבי משה-סגל ואנכי

לא יאומן אבל במקום הזה הרכיבו פעם מטוסים, מתחת לאף של הבריטים (ומעולם לא היה מתאים כל כך הביטוי "מתחת לאף"). המקום הוא מרתפי היין של יקב הטמפלרים בשרונה (הקריה בשבילכם). המסיבה, טיול מזמר של אבי משה סגל ושלי, אל מעבה האדמה. השיר שאנחנו שרים קולע גם הוא בצורה מדהימה למעמד. זהו ההמנון הראשון חיל האויר, והוא מתחיל במילים "כה עלינו ממחתרת", כתבו אותו יחיאל מוהר והרי צלנר (מי ששמע עליו שיצביע...) והנה מכאן המטוסים עלו ממש מהמחתרת. שאר הסיפורים, בטיולים שלנו... והנה סרטון קצרצר עם השיר בפינו: http://youtu.be/qW6O5lKIRLs

ומה אמר על זה "יגאל"?

גם אני הייתי אתמול בהופעה המלהיבה ואפשר לומר גם הוירטואוזית, של גילה חסיד ועוזי רוזנבלט, בערב בגינוסר, לזכרו של יגאל אלון. עוזי הזריז כבר העלה תמונה למרשתת, ובכל זאת העליתי גם את שלי, כי אני מציע שהפעם תקראו מה נכתב ממש מעל לראשם של גילה ועוזי. זהו משפט מדברי יגאל אלון המצוטט במקומות רבים, בין השאר בכניסה לחדר העבודה של אבא שלי, שהיה הארכיונאי של קיבוץ יפתח (וממעצבי הארכיונאות בתנועה הקיבוצית), ושכמובן הכיר את "יגאל" אישית: "רכוש אין לי הנכס הגדול שיש לי הם חברי". יודעים מה? התחברתי!