סיפור אישי מהימים שאריאל זילבר כתב לקיבוצניקים, ערבים וטראנסג'נדרים

זה היה בשנת 1999. צהל עוד ישב בלבנון, ברד הקטיושות על הגליל בשיאו, ואני במהלך די משוגע, יזמתי הקמתה של להקת נוער ששרים בה ילדים מישראל ו...מדרום לבנון (הלהקה הראשונה בעולם שלכל חזרה היו צריכים ויזה קבוצתית). הרקטות עפו מעל הראש פשוטו כמשמעו. עבדנו במועדון החיילים ממש על הגבול, ליד המושב מתת, בו גר באותה התקופה אריאל זילבר. לנו עוד לא היתה כיפת ברזל ולאריאל עוד לא היתה כיפה על הראש... זמן קצר קודם לכן ראיינתי את אריאל זילבר לכתבה ברשת "ידיעות תקשורת" שבה כתבתי אז והנה לפני אחת החזרות נמסר לי מהצבא שהמצב כל כך מסוכן שאין אישור לבצע חזרה במועדון שעל הגבול, ברגע של חוצפה ישראלית אמרתי למפקד "אז נשיר באולפן של אריאל זילבר". וזה הצליח. חזרתי לאריאל והוא נענה לאתגר וביחד עם שוש אשתו אירחו בביתם, בחום ובאהבה, 15 בני נוער מישראל ומדרום לבנון. זה היה אחרי ההתבטאויות הראשונות של זילבר בגנות הקיבוצים, ובכל זאת נפגשנו בידידות ומעבר לעקיצות מתקבלות על הדעת, פשוט עשינו מוסיקה. (בתמונה, עובדים באולפן במתת, עומד בצד הטכנאי אמנון גוזי. ואיפה אני? מצלם!) אחרי שהקשר התפתח, פניתי לאהוד מנור ולאריאל זילבר שיכתבו שיר ללהקה. השיר נכתב, הוא נקרא "החלום האפשרי" ותמציתו היא: "חלומו של הכלב מלא חתולים וחלומו של החתול מלא עכברים... והחלום שלי על בני אדם שכולם חיים בשלום עם כולם". יפה נכון? אבל, בטרם הוקלט השיר, יצא צהל מלבנון והלהקה סיימה את דרכה. מאחר ולא התפרסם בביצוענו, מסרו המחברים את השיר למבצעים אחרים. תשאלו, למי? ל...דנה אינטרנשיונל. (מאוחר יותר הלחין את המילים גם מתי כספי תחת השם "מותר האדם"). עכשיו ראו איך משחקת בנו ההיסטוריה. שיר שכתב אריאל זילבר ללהקה של קיבוצניקים וערבים, בוצע לבסוף על ידי טראנסג'נדרית.